בזיכרון שלי, אמא שלי יושבת ליד שולחן הטלפון הקטן, זה המחובר בחוט אל הקיר, ומנהלת שיחות ארוכות ארוכות אל תוך האפרכסת, וידיה האוחזות בעפרון מתרוצצות על גבי פתקים שמונחים בצד.
כשהייתה מסיימת וקמה, אהבתי לגשת ולראות מה הותירה מאחור. עיטורים על עיטורים, עולם שלם של פנטסיה נפרס ונגלה לנגד עיניי.
היא שירבטה ואילו אני הוקסמתי גם מהדגמים הגיאומטריים והמעוגלים הקסומים שנארגו בשטיח שהיה לנו בסלון ביתנו. בכל פעם שהתיישבתי לשחק עליו, ראיתי משהו שעדיין לא ראיתי. קסם, כבר אמרתי?
בבגרותי, חיכיתי לרגע בו אעסוק בדגמים, צורות, צבע וציירתי כל הזמן. ההתמקדות במנדלות קרתה בשלבים, אצל מורים (מורי דרך אני קוראת להם) שלקחו אותי, כל אחד לכיוון ומשמעות אחרים של עולם המנדלה. אני מודה להם על כך ומוקירה את תרומתם לדרך שאני מצאתי.

מקווה שאצליח לחשוף גם אתכם להנאה שביצירה וההתפתחות שבצביעת מנדלות ושירבוט, ללא ביקורת עצמית וללא שיפוטיות. כל אחד יכול !

חוה לוי, מנדליסטית. יוצרת מנדלות להנאה שבצביעה ולביטוי אישי.