07 Nov
07Nov

מגיל אפס אנחנו מלמדים אותם לסדר: הכחול עם הכחול, העיגול מעל העיגול, והצבע? רק בתוך הקווים. יש לזה חשיבות עצומה – זה בונה סדר, ארגון והבנה של חוקי העולם. אבל מה קורה כשהסדר הופך למחסום?בתמונה הזו (הסתכלו על המגדלים שבתמונה), מישהו בחר "לטעות" בכוונה. הוא לא חיפש את ההתאמה המושלמת, הוא חיפש חקירה.

למה אני מעודדת אתכם (ואת הילדים שלכם) לצאת מהקווים?

  • גמישות במקום קיבעון: כשמותר לצבוע מנדלה בדרך "לא הגיונית" או לא סימטרית, המוח מתאמן בלמצוא פתרונות חדשים. זו הגמישות שתעזור לנו אחר כך לפתור בעיות בעבודה או בזוגיות.
  • חשיבה מקורית: מי שהמציא את הדברים הגדולים באמת, בדרך כלל לא הקשיב להוראות הצביעה. הוא תהה "מה יקרה אם אשים את הריבוע על העיגול?".
  • תחושת הישג אמיתית: כשאנחנו משוחררים מהפחד מ"טעות", כל תנועת מכחול היא הצלחה. זה בונה ביטחון עצמי שלא נשען על אישור חיצוני ("יצא לך מדויק"), אלא על הנאה פנימית.

היציאה מהקופסה מתחילה בדף הנייר. כשאנחנו מרשים לעצמנו א-סימטריה וחוסר הרמוניה מכוון, אנחנו פותחים דלת ליצירתיות שלא ידענו שקיימת בנו.


אני מציעה לכם כאן להתנסות ביציאה מהקווים

תרגיל: 5 דקות של "בלאגן יצירתי" 🎨

התרגיל הזה הוא לא על אמנות, הוא על חופש. הוא מיועד לכל מי שמרגיש שהפרפקציוניזם קצת חונק אותו, או למי שרוצה לשחק עם הילדים בדרך אחרת.

מה צריך?

שלבי ה"מרד":

  1. בוחרים צבע "מעצבן": בחרו צבע שאתם בדרך כלל לא אוהבים או כזה ש"לא קשור" לשאר הצבעים על השולחן.
  2. יוצאים מהקווים בכוונה: התחילו לצבוע חלק מהמנדלה, אבל הקפידו שהצבע יגלוש החוצה. תרגישו את התנועה המשחררת של היד שלא עוצרת במחסום.
  3. שוברים את הסימטריה: אם צבעתם צד אחד בכחול, צבעו את הצד המקביל לו בכתום זועק או השאירו אותו ריק. אל תחפשו איזון.
  4. מציירים מעל: הוסיפו צורות משלכם – עיגולים, קווים או "קשקושים" – ממש מעל הדוגמה המודפסת של המנדלה.
  5. הנחת המסקנות: כשהטיימר מצלצל, הסתכלו על הדף. אל תשאלו "האם זה יפה?", אלא "איך זה הרגיש?".

כיתבו לי איך הרגשתם ושילחו לי את המנדלה, כדי שאתגאה בכם.

חוה לוי, 054-4785474

תגובות
* כתובת האימייל לא תפורסם באתר.