צביטה בלב


13 Dec
13Dec


זה מה שרובנו מרגישים כאשר מתגעגעים למה שהיה פעם. תכונה אנושית ומובנת. מתגעגעים להווי, לחוויות ולחפצים.

וחלקנו, אף שומר ומשמר את העבר ונאחז בו.

למזלנו.

כי אחרת, איך ננחיל את כל הזכרונות האלה לדורות הבאים? כשאנחנו מראים להם ומספרים על העבר – נבנים הקשרים וההקשרים בינינו ובינם, והעיניים הנוצצות שלנו מעבירות מסר שהעבר הוא הבסיס לכל. אי אפשר לזלזל בו או לבטל אותו כ"לא מתקדם" ,"לא רלוונטי", "פאתטי" ועוד.

ואיפה אני על הסקאלה בין "הנאחזים בעבר" ובין ה"קידמה"? אני בהחלט בקידמה, ועם זאת לא מוותרת על אוסף הבולים שלי מאז הילדות, ולא מטעמים של הערך הכספי שאולי יהיה לו. פשוט השקעתי בו זמן ואנרגיה ולהט ויש לי זכרונות נעימים מכמה ידע רכשתי באמצעותם.

וכדי לבדוק עד כמה אני מתרגשת ומתגעגעת לחפצים של פעם, נסעתי עם חברות, לפגוש את גיל פנטו – אספן של אוצרות נוסטלגיים – שמציג אותם ומשתף את הציבור בסיפור שעומד מאחורי כל פריט שהגיע לרשותו. לפעמים הסיפור על אופן ההגעה של הפריט אל גיל הוא העיקר – סיפורים מרגשים שלפעמים מתחילים באנשים שמוסרים לו חפצים לשימור, לדורות הבאים ולפעמים מתחילים מחפץ שמתגלגל לידיו, והוא מצליח לאתר את בעליו.

זכרונות ילדות

גיל הוא דמות מפתח בהצלחת הביקור במוזיאון הקטנטן והעשיר שלו. כשהוא מספר שלפעמים מגיעים אליו לסיור/ ארוע חגיגי בינדורי – אני מדמיינת כמה רוך והקשבה יש בין בני המשפחה – בעיקר מהצעירים כלפי המבוגרים. כשהוא מספר על איך המבקרים אצלו מזהים ומספרים לו על קשר אישי שלהם לחפץ שנמצא אצלו או שמציגים לו פריט שהביאו איתם כדי למסור לו – עם סיפורו של הפריט – אני מוצפת נוסטלגיה ונזכרת בבית ילדותי ובשנים היפות ומחליטה לחזור הביתה ולנבור באלבומי התמונות של המשפחה, ולחבק את נכדי ולספר להם על חיי כילדה. סיפורים שיתחילו ב: "פעם היה...."  ו"לנו לא היה.....".

ולכם , אוסיף ואספר שגיל גר בתוך המוזיאון שלו, וחי ונושם את העבר של ארץ ישראל, התעשייה הישראלית והאופנה הישראלית שנות הארבעים – שממוקם ביפו, בבית עותומני בן 100 שנים.

חוויית הביקור במוזיאון (בתיאום מראש ועל פי נושא שתבחרו) היא כוללנית מרגע שנכנסים לבית, ונמשכת ומהדהדת, כאמור, גם כאשר אתם חוזרים הביתה, כי בעקבות הביקור הזה גם רצים לספר לחבר'ה, וגם מתכנסים עם הזכרונות המשפחתיים הפרטיים שלכם, שהם גם סיפורה של מדינת ישראל וההווייה הישראלית.

למה אתם מתגעגעים מהעבר שלכם? מה היה מעורר בכם צביטה בלב אם הייתם פוגשים אותו במוזיאון של גיל או שאולי אתם מנסים בעצמכם לאתר בשוקי פשפשים למיניהם?

קשר עם גיל פנטו אפשר ליצור טלפונית: 054-4510345  או במייל: info@gilfanto.co.il 

או באתר שלו: http://gilfanto.co.il/

ספרו לי אם התחברתם לעוד נקודת מבט, והפעם- על מה שהיה פה פעם.

חוה לוי

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.