בלוג #מנדלה

הסליחה יכולה להתאפשר דרך המפגש עם התודעה שאינה סולחת, דרך מעברים במסדרונות הכעס כל אחד על פי הקצב שלו- ורק אז אולי ניתן יהיה לשחרר את האנרגיה של הפוגע מתוכנו בתהליך ספירלי (תהליך שיש בו עליות וירידות).

עצירה יזומה לנשימה, כתיבה, ציור, תנועה- כל אחד מה שנגיש לו ומתחבר אליו. וכן, זה דורש את ההסכמה לקום ולעשות את זה ולעבור את כל החלקים בתוכנו שמתנגדים לזה. תעשו את זה, אפילו 10 דק בכל יום ותראו כי טוב.

צביעת מנדלות היא פעילות מרגיעה ומדיטטיבית, וצבעי מים יכולים להוסיף לה עוד רובד של רוגע ויצירתיות.

הטושים מזמינים עבודה נקיה, קישוטית ואסתטית, ובעבודה עימם יש קצביות רבה, שיכולה לתקשר עם אנשים שטכסיות ומקצביות עוזרות להם להתארגן, או מבטאת ומשרתת מצב פרסברטיבי

דאגה שהיא חשש לשלום האחר, לקיחת אחריות יתר כלפי האחר, מחשבות טורדניות ואי ודאות. בהבנה שמצב מתמשך של דאגנות יתר כלפי הקרובים לנו, נחלש החוסן הנפשי שלנו ואנחנו יכולות להגיע למצב של תשישות ולסבול מסימפטומים גופניים.

אנחנו ממשיכות למפגשים נוספים ומקלפות אמונות מגבילות, ומעצימות תכונות חוזק שלנו. וכל הזמן עוברות שינוי - שינוי תפישתי, שינוי תודעתי. איך אני מחברת אותן אל עצמן, האותנטי ולא אל מה שהן רגילות להציג כחזות המושלמת כלפי חוץ?

אם תצאו בדמיון עם זה/זו שהטריפו אתכם, אל מקום בו אתם נינוחים ואפילו מאושרים, כל אחד והתמונה שלו, שצרובה לו בזכרון - פסגת הר מושלג עם כוס קקאו חמה ביד, על סירת מפרש, בבית קפה על גג המלון - בשקיעה, וכו'

אנשים החיים עם הפרעת קשב תמיד מופתעים כששומעים שבאבחון שלהם נמצאה אינטליגנציה גבוהה.

מה קורה כשילד עם קשב וריכוז מקבל השראה כן לצאת מהקווים?

תחושת ההישג בסדנאות האימון באמצעות מנדלות שאני מעבירה למבוגרים, מעלה בי רצון עז להנחיל ולהתאים את השיטה לילדים עם קשיים חברתיים וריכזתי לי כמה מן התועלות שהם יקבלו באמצעות צביעה של מנדלות:

לעיתים, אני נתקלת במהלך הסדנאות שאני מעבירה, באנשים שמשאירים שטחים לבנים, (ומיד אני מסבירה כאן למה זה לא הגיוני). כשאני שואלת למה השאירו מקטעים לבנים, בתוך המנדלה, עונים לי: לא בא לי לצבוע את הלבן.

נורית טל דורות: "אם נתלה ספיראלה בחלל בו אנו נמצאים, היא תתרום להעלאת האנרגיה במרחב. הספיראלה מרכזת אנרגיה. היא מושכת את אנרגיית האורגון (צ'י, פרהנה)."