בלוג

אני מתחילה להנחות קבוצות, בזום, של הקשבה, התבוננות והבעה תוך כדי צביעה מדיטטיבית של מנדלות. התקדמות תוך כדי תנועה, למצוא את הכח שבך.

לבחור כותרת ולחפש המחשה ויזואלית אליה או להיפך? מה נכון? האם יש כאן נכון/לא נכון? ממשיכה לעסוק בצילום רגשי.

להצלחה שלכם במציאת תפקיד משמעותי ומספק חשוב מאוד לבדוק מי אתם עכשיו? מה היה הדבר שהגדיר אותי עד היום ומה הדבר הבא אני שרוצה להגדיר לעצמי כדי לדייק את עצמי בהמשך הקריירה?

כשאומרים לי הסתגלות אני מיד חושבת על מצב שאני ממש לא מכירה, משהו חדש לגמרי שאצטרך ללמוד לחיות איתו. אני מיד מדמיינת איך זה יהיה בהמשך ואיך ארגיש כשאצליח להסתגל ובעצם המצב יהפוך ממצב שאני לא מכירה למצב מוכר שאני חיה איתו בטוב ובלי מאמץ מיוחד.

להיות, נוכחת, שלמה - כך הוצאתי את עצמי תוך חצי יום ממצב רוח לא משהו, בלשון המעטה.

שרית חביב, אמנית רב תחומית, חושפת בפני תלמידיה (וכל מי שעוקב אחריה) את הקרביים – בצילום ובכתיבה.

"ערכת מוטוריקה" מאפשרת לילדים הצלחה כבר בפעם הראשונה ויוצרת אצלם רצף הצלחות והנאה מכך, תוך פיתוח יכולות תקשורת עם מי שמשחק איתם/לידם.

פרוייקט חדשני ובו נשות עסקים עצמאיות מתנדבות כמנטוריות של נשות עסקים עצמאיות כבדות שמיעה - סיפור הצלחה.

חלק מהאנשים חושבים שהילדים צריכים להעסיק את עצמם , ושלהשתעמם זה חשוב. אבל אם השעמום מוביל למצב לא נעים, נדנוד בלתי פוסק ורגשי אשמה – זה סימן שגם לו אין רעיונות. במצב כזה חשוב וכדאי לעודד יצירתיות, יוזמה, חשיבה מקורית.

יש מנדלות שמבטאות את הצ'אקרות, או את הטבע, או קדושה מסוגים שונים – והן מדריכות, מרגיעות ומעבירות מסרים למי שיוצר בהן. והן מרפאות.

צילום הוא מתת. היכולת להבין את נפש האדם ולהביא אותה חשופה לעיני הצופים. לדעת לספר את הסיפור שלפעמים מסתתר מאחורי הסיפור. להביא את החיוך הנוגה שבעיניים לעגל את השפתיים לפליאה לתפוס את הרגע.

הנשים מנותקות מהסביבה הטבעית שלהן, לבושות בשחור, על רקע שחור - מטמיע ומפחית את חשיבות מימדי הגוף וצורתו. כי לא בכך עוסקת התערוכה.